ביהמ"ש נתן לחייב הפטר מחובות של 22 מיליון שקל

בית המשפט נתן לחייב הפטר מחובות של כמעט 22 מיליון ש"ח

באופן חסר תקדים, הורה ביהמ"ש המחוזי בת"א לאדם שצבר חובות של 21.8 מיליון ש"ח לשלם לנושיו רק 128 אלף ש"ח – 0.6% מכלל החובות.

עו"ד יפעת בן דוד בוסטוס

אדם שנקלע לחובות של 21.8 מיליון ש"ח ישלם לנושיו, באופן חריג למדי, 128 אלף ש"ח בלבד –כך פסק לאחרונה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב חגי ברנר בפסק דין יוצא דופן שמעורר הדים רבים (פש"ר 6970-08-17 ש.פ נ' עורך דין אסף שמרת (נאמן)).

אפילו בימים של משבר קורונה, שבמהלכם אלפי עובדים נזרקים למעגל האבטלה ובעלי עסקים נאלצים לסגור אותם ונקלעים למצוקה כלכלית – קשה למצוא פסקי דין רבים שבהם ניתן לחייב הפטר נדיב כל כך, בעוד מהצד השני נותרים נושים רבים ללא חובם.

אף שפסק הדין ניתן על פי החוק הישן, נראה כי הוא עולה בקנה אחד עם רוחו של החוק החדש, חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ח - 2018. החוק נושא בשורה לחייבים, ומסייע לרבים מהם לצאת לדרך חדשה, תוך יישום מטרת העל לשיקום כלכלי של החייב ושילובו במרקם החיים הכלכליים.

בדומה לרוח העולה מפסיקת בית המשפט, חייבים שפונים להליך של הסדרי חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים, כמוסדר בפרק י' לחוק, נהנים מהקלות ונכונות בית המשפט לסייע להם להגיע לפשרות, תוך הבנה והתחשבות מירבית במשבר הקורונה. זאת, מתוך הבנה כי מדובר לרוב בחייבים שנקלעו לתאונה כלכלית בעל כורחם ובתום לב ואין בכוונתם לנצל את ההליך לרעה.

העסק המשפחתי קרס, והחייב פוטר בקורונה

סיפור קריסתו של החייב (50) החל לפני כמה שנים. הוא ואביו ניהלו חברות שעסקו בגידול ובשיווק עופות, ולאחר שנקלעו לקשיים קרסו העסקים שלהם בזה אחר זה. תחילה נקלע אביו של החייב לפשיטת רגל, ולאחר מכן נקלע לכך גם בנו.

לאחר הכישלון בתחום המזון, עבר הבן לעבוד בחברת בנייה תמורת שכר חודשי של כ-7,000 ש"ח בחודש. ואולם, על פי פסק הדין, עם פרוץ משבר הקורונה הוצא הבן על ידי מעסיקו לחל"ת, ומאז הוא מתקיים מדמי אבטלה של 5,000 ש"ח לחודש.

עם זאת, לא מדובר בחייב שחי ברמת חיים נמוכה: אשתו עובדת כמנהלת לשכה בתנובה ומשתכרת 11 אלף ש"ח בחודש, והשניים מתגוררים עם שלושת ילדיהם הבגירים בדירה בשכונת המשתלה בתל אביב ומשלמים עליה 8,000 ש"ח בחודש.

בעקבות קריסת החייב, הוא נקלע, כאמור, לחובות אדירים של 21.8 מיליון ש"ח. לאחר היכנסו להליך פשיטת רגל, החל החייב להעביר לנושיו תשלומים חודשיים של 1,500 ש"ח, וכדי לקבל הפטר הוא הציע להוסיף עוד 81 אלף ש"ח (בתשלומים חודשיים).

הנאמן בתיק דרש מהחייב להוסיף עוד 463 אלף ש"ח לקופת פשיטת הרגל כתנאי למתן הפטר ונימק את דרישתו, בין היתר, בהיקף חובות החייב ובדירת היוקרה שבה הוא מתגורר.

"הנאמן רוצה שהחייב יהיה פושט רגל עד גיל 76?"

"הצעת הנאמן איננה מעשית ומנותקת לחלוטין מיכולתו הכספית של החייב", קבע סגן הנשיא ברנר בפסק דינו וביקש לבטא חמלה כלפיו. לדבריו, המשמעות של קבלת עמדת הנאמן היא "חסימת דרכו של החייב לקבלת ההפטר, והותרתו בהליך פשיטת רגל לשנות דור".

ברנר מסביר את עמדתו: "נוכח העובדה שהתשלום החודשי שהוטל עליו הינו 1,500 ש"ח בחודש, הדרישה כמוה כהותרתו בהליך ל-26 שנים נוספות... כלומר, נגזר עליו להיות פושט רגל עד גיל 76".

לטענת השופט, הדרישה איננה הגיונית "שעה שהחייב לא נעשה צעיר מיום ליום, והסיכוי כי כושר השתכרותו ישתפר בעיצומו של משבר הקורונה איננו קיים". לדבריו, משמעות הצעת הנאמן היא בעלת אופי עונשי. זאת, שעה שתכלית הליך פשיטת הרגל היא שיקומית.

השופט מתייחס בפסק דינו גם לטענה כי החייב פעל בחוסר תום לב, כאשר יצר חוב של 10.8 מיליון ש"ח לאחד מנושיו (הזמין באמצעות חברה שבבעלותו סחורה והעביר אותה לחברה אחרת) וקובע כי ניתן להקל עם החייב, שכן מדובר במעשים שנעשו לפני תשע שנים.

עוד קובע השופט בנוגע לדירה היקרה ששוכרים החייב ואשתו בת"א כי "החייב ורעייתו העדיפו להקצות חלק ניכר מהכנסתם המשותפת הצנועה לשמירת רווחת ילדיהם והותרתם בבתי הספר שבהם למדו וסביבת המגורים אליה הורגלו" ו"אין לבוא איתם חשבון על כך".

בשורה התחתונה, פסק השופט כי על החייב להוסיף לקופת פשיטת הרגל 126 אלף ש"ח – פחות מ-0.6% מכלל חובותיו, והרבה פחות מכפי שדרש הנאמן. "תוספת תשלום זו היא הראויה, והיא שוות ערך להותרתו של החייב בהליך למשך שבע שנים נוספות", פסק השופט. "בסך הכל, מחזיר החייב חובות לאורך 10 שנים, פרק זמן שאיננו קצר לכל הדעות".