פשיטת הרגל הגדולה ביותר בתולדות המדינה

פשיטת הרגל הגדולה ביותר בתולדות המדינה

מאת : עו"ד יפעת בן דוד בוסטוס

אליעזר פישמן הוא איש עסקים ישראלי אשר בעברו החזיק חברות רבות מתחומי התקשורת והנדל"ן בישראל ובעולם.

באוגוסט 2016 הגישה רשות המיסים בקשה להכריז על פישמן כפושט רגל בגין חוב העולה על 196 מיליון ש"ח למס הכנסה, ולממש את נכסי קבוצת פישמן ונכסיו של אליעזר פישמן לכיסוי החוב. בדצמבר 2016 נתן בית המשפט צו לכינוס נכסיו של פישמן, וביוני 2017 הוא הוכרז כפושט רגל.

ברשימת 100 העשירים של ישראל של העיתון "פורבס ישראל" לשנת 2013 דורג פישמן במקום ה-40 עם הון של 2.7 מיליארד ש"ח. בתחילת 2015 העריך אתר TheMarker שחובותיו האישיים של פישמן גדולים מנכסיו ביותר ממיליארד ש"ח.

במהלך השנים רכש פישמן עסקים רבים במסגרת קבוצת פישמן שבשליטתו תוך שימוש בהלוואות בנקאיות ובמינוף עסקי. לא סתם נאמר כי הוא "האיש שהמציא את המינוף הבנקאי, שמשלם כל שנה מאות מיליוני שקלים לבנקים, ריבית על חובותיו, ועליו נאמר שכל מנהלי הבנקים בישראל בודקים כל בוקר את מצב בריאותו ונושמים לרווחה כשהם מגלים שמצבו שפיר" ( אריה אבנרי, עיתון "מעריב" 2015 ).

לקבוצת פישמן היו אחזקות בתחומים רבים, בהם קמעונאות, תקשורת המונים, תעשייה, תקשורת, נדל"ן ועוד. לקבוצה עסקים בישראל ובחו"ל. חלק מהחברות בקבוצה היו בבעלותה המלאה, וחלקן בבעלות חלקית (בהן גם חברות ציבוריות) .

הסדר החוב של החברות של פישמן

לקבוצת פישמן היו חובות רבים לאורך השנים. אולם מספר אירועים הגדילו את מצבת החוב מחד, והחלישו את הבטוחות מאידך.

בשנת 2006 הפסיד פישמן כ-400 מיליון דולר בהימורים על הלירה הטורקית.

הסנקציות על רוסיה מ-2014 פגעו בערך ההשקעות של קבוצת פישמן ברוסיה, והשפיעו לרעה על תזרים המזומנים של כלכלית ירושלים.

הבנקים ניהלו במשך השנים תהליכים שונים מול פישמן כדי למקסם את החוב, אולם בדרך כלל זה לא הגיע לבית המשפט. בנובמבר 2015 פורסמה הערכה שחברות פרטיות של פישמן חייבות שני מיליארד ש"ח לבנק לאומי וסכום דומה לבנק הפועלים, ורק לחלק קטן מהחוב יש לבנקים בטוחות.

במחלוקת משפטית רבת שנים בין רשות המיסים ופישמן נקבע ב-2016 בפסק דין חלוט כי על החברות לשלם חבות מס בסך כ-196 מיליון ש"ח. באוגוסט 2016 הגישה רשות המיסים בקשה להכריז על פישמן כפושט רגל בגין החוב, העולה על 196 מיליון ש"ח, ולממש את נכסי קבוצת פישמן ונכסיו של אליעזר פישמן לכיסוי החוב. במקביל ביקשו מספר בנקים להצטרף לדיון פשיטת הרגל בגין חובות העולים על סכום החוב לרשות המיסים.

בינואר 2017 הוגש לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, דו"ח על מצב הנכסים של פישמן וקבוצת עסקיו, הכוללת למעלה מ-120 חברות בישראל ובארצות אחרות. המנהל המיוחד שמונה לנהל את נכסי פישמן אמר: "זו פשיטת הרגל הגדולה ביותר בתולדות המדינה". על פי הדו"ח לקבוצת פישמן הוכחות חוב בהיקף של כ-4 מיליארד שקלים.

לאחר מאבק בין המנהל המיוחד ומשא ומתן ארוך, הושג הסדר בין המנהל המיוחד לבין פישמן ומשפחתו, אולם ההסכם בוטל לאחר שבנק הפועלים ונושים אחרים הצביעו נגדו באספת הנושים. כתוצאה מכך, הוכרז פישמן כפושט רגל, והחבות של בני משפחתו פתוחה לדיונים משפטיים.

ניתוח הסדרי החוב של קבוצת פישמן

בין כל האינטרסים המתנגשים בהסדר החוב של איש העסקים אליעזר פישמן התנהל גם דיון עקרוני בין המפקחת על הבנקים חדוה בר לבנקים שלהם חייב פישמן כ־3.5 מיליארד שקל. במרכז הדיון עומדת השאלה מה בנק צריך לבחון בבואו להחליט מה להעדיף - הסדר חוב, כלומר תספורת, או פנייה לדרכי גבייה אגרסיביות יותר מהחייב.

לפי עמדת הבנקים, תפקיד הבנק הוא למקסם את ההחזר. כלומר, האפשרות העדיפה היא זו שבמסגרתה פישמן מחזיר כמה שיותר כסף. מנגד, המפקחת על הבנקים חושבת שהמשוואה צריכה לשקלל לתוכה גם את התמחור של אמון הציבור. כלומר, האופציה שבמסגרתה אמון הציבור במערכת הבנקאית יגבר היא העדיפה.

על פניו, ההיגיון הפשוט נוטה לטובת העמדה של הבנקים משום שתפקיד הבנק הוא, בין היתר, לגבות את החובות מהחייבים, עד כמה שהוא יכול. לפי ההיגיון של הבנקים, אם הם עושה את מרב המאמצים כדי לגבות את מרב החוב, אמון הציבור במערכת ממילא יתחזק.

הסתכלות מורכבת יותר תטה את הכף לטובת הפיקוח על הבנקים בטווח הרחוק, משום שאי אפשר לבחון את המקרה של פישמן במנותק ממקרים אחרים. המפקחת מתייחסת למערכת ככזו שנמצאת במצב של משחק חוזר: פישמן שמט חובות היום, אתמול עשה זאת מוטי זיסר, לפניו עשו זאת נוחי דנקנר ולב לבייב ומחר יהיה שומט חוב חדש, כי ככה פועלת המערכת - לא כל ההלוואות חוזרות. משום כך, לפי בר, הרתעה שתיצור המערכת באמצעות פישמן כלפי לווים עתידיים היא בעלת ערך כלכלי, משום שבשל ההרתעה הלווה העתידי יתאמץ מראש להחזיר את ההלוואה, כי הוא יודע שאמצעי גבייה אגרסיביים הם אופציה. הדבר גם יראה לציבור - שרואה כיצד מפעילים יד קשה בגבייה מלווים קטנים ויד רכה מול הלווים הגדולים - שיש דרך אחרת. את הערך הזה המערכת צריכה לתמחר.

נכון, יש מי שיכנה את השבת האמון למערכת באופן זה כקטנוניות. אחרים יאמרו שמערכת שבוחרת בדרך הזו עושה כך רק בשל הכותרות בעיתון. אבל זה לא המצב. יצירת סטנדרטים שמציבים בנקים ומלווים אחרים להחזר חובות - סטנדרטים שהלווים מכירים עוד לפני שהם מגיעים למצב שבגללו הם לא יכולים להחזיר את החובות שלהם - היא דבר חשוב.

ייתכן שיש בבנקים מי שחושבים שתפקידם מתמצה בניתוח סטטיסטי של אפשרות הגבייה המקסימלית. אך האמת היא שמי שחושב כך אלו בנקאים שטרם הבינו שהמודל המאוס שבו נכנסים עם הלווה לחדר סגור ושם מסכמים הכל בארבע עיניים, הוא לא מודל שעושה טוב לאמון הציבור, וכמו מודלים אחרים בבנקאות - גם זמנו חלף.